בלוג בנק ירושלים - ניהול השקעות

ציפי לבני הצליחה להוביל את מפלגת קדימה לרוב בבחירות לכנסת אבל מתקשה בהרכבת ממשלה ולכן הצלחתה לא מהווה סיבה למסיבה למפלגתה. אני לא מציגה כאן עמדה פוליטת ולא מתייחסת לענייני מפלגות, ממשלה, ימין ושמאל, קואליציה או אופוזיציה. אני רק רוצה להתייחס לעובדת היותה של ליבני אישה, עובדה שכמובן לא ניתן להתעלם ממנה ושבפינאלה של מסע הבחירות של קדימה טרחו מאוד להדגיש. באופן אישי אני מעולם לא דגלתי בשוויון בין נשים לגברים, זה בלתי אפשרי כי אנחנו הנשים פשוט הרבה  יותר טובות. יש לנו חלוקת קשב, אנחנו יודעות לעשות לפחות שני דברים בו זמנית, אנחנו מנהלות ביד רמה גם קריירה, גם משפחה וגם בית, ובנוסף וכמובן שאנחנו הנשים אף פעם לא מקטרות. טוב, אבל מעבר להלצות, ובאמת שלא בעניין הפמיניסטי, לכבוד יום האהבה שחל אתמול יחד עם יום ההולדת של אימי היקרה, הנה קטע מקסים שעינת דליהו חברתי הטובה העבירה לי. כתב אותו יורם טהר לב, על גדולתן של הנשים ועל גברים שיודעים לפרגן ולהעריך:

"לילה טוב" - אני אומר לה אחרי החדשות,
"אני מת מעייפות, אני הולך לישון".
ונכנס אל המיטה וממש נופל אפיים
ומושך את השמיכה ועוצם את העיניים.
"אני באה אחריך!" היא קוראת לי מאחור,
"אני רק מכבה בסלון את האור".
ובינתיים היא סוגרת את התריס ונועלת את הדלת,
ממלאה במים את הקערה של הכלב,
דוחפת למדיח עוד שלוש ארבע כוסות,
בודקת אם נכנס איזה אימייל מאוחר,
מגהצת לעצמה חולצה למחר,
כותבת פתק למורה,
מוציאה מהפריזר עוף להפשרה,
משאירה צ'ק לוועד הבית בארון החשמל
מכניסה למטען את הטלפון הנייד…
ואז נכנסת למקלחת.
מתרחצת, מתמרחת, מתבשמת, מצחצחת
ונכנסת למיטה.
כך הולכת לישון משפחה מאושרת.
ואף פעם אינני שואל
איך היא מספיקה
אלא רק איך היא זוכרת.
ואלמלא הייתי ישן הייתי לוחש לה בשקט:
איך את כל כך עניינית וכל כך מדויקת?
ובכלל, איך העניק לך השוכן ממעל
כישורים לגדל גם את הילדים וגם את הבעל?
איך את מסוגלת להקשיב לסובבים אותך ברצינות, בראש פתוח ובמחשבה מסודרת?
איך את מצליחה לחייך כשאת רוצה לצרוח
ובוכה כשאת מאושרת?
ואיך, תגידי איך, למרות כל מה שעובר עלינו
את עדיין אופטימית, מלאת שמחה ונחושה,
ובעידן החומרני הזה, את עדיין פתוחה לסבלם של אחרים, כנה ורגישה?
כל בוקר אני מודה לאלוהים: ברוך שעשה אותך אישה!