הבורסות בארץ ובעולם מתנהגות כמו הפתגם הידוע לכל תמידי ערבית: "יום עסל ויום בסל", יום דבש ויום בצל, יום של התרסקויות ויום של אופוריה. על מה ולמה ואיך מתמודדים עם התנודתיות הזו בבורסה ומה בעצם לעשות עם תיק ההשקעות שלי? בואו ננסה לעשות קצת סדר בכל הבלאגאן הזה. קודם כל בואו ונבדוק בקצרה מה היה לנו בשבוע הדרמטי שחלף:

בחלק ממדינות ארופה ישנו משבר כלכלי שנובע מגרעונות גדולים. מדובר במדינות ה- piigs שאלה בעצם המדינות פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון וספרד. יוון הייתה זו שהציתה את גל הירידות האחרון. למרות שהציעו לה סיוע, ולמרות שממשלת יוון הסכימה למהלך קיצוץ אגרסיבי בהוצאותיה, התושבים התנגדו והחלו מהומות שליבו את החשש מכך שהמשבר היווני יגלוש אל יתר מדינות ארופה.

החשש ממשבר בארופה הוביל לירידות חדות בשוקי המניות בעולם וכמובן שגם בארץ. במקביל הדולר התחזק אל מול האירו ובארץ אל מול השקל הדולר עלה בחדות והאירו נחלש. המשקיעים העדיפו נכסים בטוחים ואיכותיים, הם מכרו סחורות ונפט וקנו אגרות חוב ארוכות של ממשלת ארה"ב.

במהלך יום ראשון התכנסו שרי האוצר הארופאים ובלילה, לפני פתיחת המסחר במזרח הכריזו על תוכנית סיוע גרנדיוזית בהקף של 840 מליארד אירו שהם יותר מטריליון דולר. האיחוד הארופאי יחד עם הבנק המרכזי הארופאי ועם קרן המטבע הבינלאומית (IMF) ירכשו אגרות חוב של מדינות ושל חברות בשווקים הפיננסים, יתנו הלוואות למדינות ויסייעו לנזילות הכספים. מדובר בהתערבות ופעילות שאינה מאפיינת את הגישה המסורתית של הבנק המרכזי הארופאי אבל מאוד מזכירה את השיטה האמריקאית. פעילות הסיוע הזו מראה שיש בעל הבית באיחוד הארופאי שדואג לכל 16 המדינות החברות בגוש.

כצפוי, ההכרזה על תוכנית הסיוע התקבלה בהתלהבות רבה בקרב המשקיעים, והובילה לעליות בשווקי אסיה שהיו הראשונים להיסחר, אחר כך עליות חדות אצלנו ובארופה ובערב של יום שני, בשעות המסחר בארה"ב, הגיבו השווקים בחדות גם שם. 

הכל ורוד? לא לא בדיוק וגם לא כל כך מהר. אבל המשקיעים מחפשים סיבות חיוביות, כולם רוצים שוק עולה. הנה חמש תובנות התנהגותיות לתקופה הקרובה:

1. מי שאין לו לב חזק שלא ישתתף במשחק. זה נכון תמיד והיום במיוחד: אם אתם לא מסוגלים לעמוד במתח התנודתיות הקטינו חשיפה וחכו לרגיעה. לא בטוח שתדעו מתי היא באה אבל כנראה שלכם אין בעיה לא להרוויח העיקר שלא תראו הפסדים.

2. המתוחכמים לא פועלים עם המגמה אלא נגדה. כלומר, בימים של ירידות תקנו ובימים של עליות תמכרו.

3. אם אתם לא פחדנים אבל גם לא מתוחכמים אזי פשוט תתנהגו בחוכמה, שבו ואל תעשו כלום. לא עושים שינויים בתיק ההשקעות בימים של משבר. אל תבדקו שווי תיק וחכו בסבלנות. בטווח הארוך השקעות טובות ישובו ויבשילו.

4. אגרות החוב הממשלתיות חזרו להיות אפיק השקעה מעניין וגורמים רבים תומכים בהשקעה בהם בתקופה שכזו. במסגרת ה- Run to safety, אותה תופעה המאפיינת עיתות של משבר, התבצרות באג"ח ממשלתי יכולה להוות תשובה נכונה לכל אלה שנשארו עם עודפי נזילות. לשאלה מה עדיף, צמוד או שקלי, השחרים השקליים הפגינו יותר עוצמה בשבוע החולף כי בימי משבר האינפלציה לא מתפרצת. לשאלה מה עדיף, ריבית קבועה או ריבית משתנה, אז לאור המשבר סביר להניח כי קצב עליית הריבית בישראל בתקופה הקרובה יהיה איטי יותר, כך שלא בטוח שריבית משתנה היא הפיתרון הנכון.

5. לסיכום אני חוזרת ומדגישה, בניהול נכון של תיק השקעות לא פועלים מהבטן ולא על בסיס תחושה, לא פועלים כמו עדר ולא מגיבים בספונטניות. תקראו, תלמדו את המצב ותחליטו איזה סוג של משקיע אתם: מאוד רגיש לסיכון (פחדן מספר 1), אדיש לסיכון (מתוחכם מספר 2) או זהיר (חכם מספר 3).    

כולם כבר כתבו וסיכמו את שנת 2009 ואת העשור החולף וכדי להיות מעניינת אני לא מתכוונת לעשות זאת. רק לציין שתי תובנות אישיות שלי: אחת מהסיכומים השנתיים ואחת מסיכומי העשור ולתת לכם נקודה למחשבה לגבי השנה והעשור שפתחנו השבוע.

תובנת סיכום שנת 2009 שלי נובעת ממיון של כל קרנות הנאמנות במסך המסחר לפי תשואות מתחילת השנה ותוצאותיו המדהימות. קיבלתי קצת יותר משלושה מסכים של קרנות נאמנות שהניבו תשואה תלת ספרתית, כלומר בשנת 2009  למעלה ממאה קרנות נאמנות ייצרו למשקיעים שלהם תשואה של יותר מ- 100%. חמשת המובילות בדרוג, הקרנות הטובות ביותר של שנת 2009, ייצרו תשואה גבוהה מ- 200%. אז נכון שכל הקרנות הן מנייתיות  ונכון גם ששנה קודמת לכולן היו תשואות שליליות מאוד אבל בכל זאת, מי שהשכיל להשקיע שנה שלמה בקרן נאמנות מנייתית הצליח להכפיל את כספו ואף יותר מתחילת השנה, בלי סלקטיביות וכמעט אצל כל מנהלי ההשקעות.

תובנת העשור שלי הינה באותו נושא: תשואת האפיק המנייתי. העשור הראשון של המילניום השלישי היה עשור מלא וגדוש באירועים דרמטיים: התחלנו את העשור עם התפוצצות בועת ההי-טק בתחילת שנת 2000, אחריה באו שנים רזות ומאוד שליליות בתשואות האפיק המנייתי. בשנת 2003 התחלנו את גל חמשת השנים הטובות עם תשואה מנייתית של למעלה מ- 70% בשנה זו, מעל 25% בשנת 2004 ותשואות דו ספרתיות נאות גם בשנים 2005 עד 2007, עד המשבר של שנת 2008 וההתאוששות המהירה ב-2009. בסיכום העשור הצליח מדד ת"א 25 לייצר למשקיעים בו תשואה של יותר מ- 100% מצטברת. אז נכון שהיו שנים של תשואות שליליות כואבות מאוד ונכון ששנת 2009 לבדה ייצרה תשואה של 70% במדד ת"א 25 ובכל זאת, תשואה ממוצעת של יותר מ- 10% כל שנה היא תשואה נאה לכל הדעות.

אחרי שתי תובנות אלו הנה נקודה למחשבה לגבי שנת 2010 והעשור השני של המילניום השלישי שהחלו השבוע: ההערכות הן כי מה שהיה הוא שיהיה ואנו נמצאים בגל חמשת השנים הטובות, שהחל בשנת 2009 וימשך ככל הנראה עד 2014.  בטווח השנתיים הבאות נראה כי אלו יהיו שנתיים של מניות, בעיקר כי אין אלטרנטיבות אחרות כך שכנראה לא תהיה ברירה ושוקי המניות העולמיים והמקומי יהיו צריכים לתפקד טוב רק בגלל הכסף שזורם אליהם ולא רק בגלל ביצועי החברות עצמן. התייחסות ספציפית יותר בפעם הבאה.

בנימה אופטימית זו אני מזהירה ומזכירה את השנים הרזות והשליליות שחווינו בעשור שהסתיים לו. למי שאין לב חזק, עצבי ברזל ומרווח נשימה ארוך טווח אין מה לחפש כאן.

התלבטתם איך לחלק את תיק ההשקעות שלכם, כמה להשקיע באג"ח צמודות וכמה באג"ח שקליות? ריבית קבועה או ריבית משתנה? תרשו לי לעדכן אותכם שעד כה זה ממש לא היה חשוב ולא השפיע על תשואת תיק ההשקעות שלכם. אם מסתכלים על ביצועי אגרות החוב בתקופה האחרונה, ככה בהסתכלות אחורה, פשוטה וללא כל יומרות מתוחכמות, רואים רק ירוק. מתחילת השנה, מתחילת הרבעון ובחודש האחרון הכל עלה, כל אגרות החוב הניבו תשואות חיוביות מרשימות.

אגרות החוב הממשלתיות השיקליות בריבית משתנה, הגילונים בשמם הקודם, עלו בעיקר בחודש האחרון ומתחילת השנה הניבו תשואה ממוצעת של כ- 3.7%. יחד איתן עלו גם כל אותן אג"ח קונצרניות בריבית משתנה, שהונפקו בהמוניהן במחצית השנה האחרונה. טוב זה מובן, הרי יש ציפיות לעליית ריבית  ומכשיר השקעה בריבית משתנה הוא פיתרון נפלא. אז תסבירו לי למה הציפיות למגמת ריבית עולה לא עצרו את השחרים הממשלתיים, אותן אג"ח בריבית קבועה אשר עלו גם הן לכל אורך קשת הזמנים, מהמח"מ הקצר שהניב "רק" 4.5% תשואה מתחילת השנה ועד השחרים במח"מ הארוך שהניבו תשואות דו סיפרתיות מרשימות של עד 20% בארוך ביותר. מדהים כבר אמרתי. לא ברור כבר אמרתי?

באפיק הצמוד לא ויתרו על החגיגה הירוקה, וללא קשר לגלי האינפלציה שעלו בתחילת השנה וירדו לאחר מכן ועכשיו אולי מרוסנים ונמוכים. אגרות החוב הממשלתיות הצמודות למדד עלו גם הן לכל אורך העקום, החל מתשואה של כ- 7% במח"מ הקצר ועד לתשואות דו ספרתיות מרשימות ביותר של 24% במח"מים הארוכים. באג"ח הקונצרניות ההתנהגות הייתה מעורבת, תלוי במח"מ ובדרוג אבל באופן כללי רוב אגרות החוב הניבו תשואות פנטסטיות למשקיעים בהן מתחילת השנה.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? שכל הדיונים שלנו על חלוקה בין הרכיב הצמוד לרכיב השקלו היו מיותרים לגמרי? האם זה עדין מיותר? אני חושבת שלא בהכרח, כי מה שהיה לא תמיד מצביע על המגמה של מה שיהיה אבל מנגד לא צריך להיות כל כך קפדניים והיסטרים בנושא החלוקה בין הצמוד לשקלי. מצד אחד, נגיד בנק ישראל החליט לא להעלות את הריבית לחודש נובמבר ובמודל חיזוי האינפלציה שלו הוא מדבר על אינפלציה של 1.2% לשנה קדימה, מה שממשיך לתמוך בהשקעות בשחרים שבהן הריבית שקלית וקבועה. מצד שני, הנפט והסחורות שעלו בעולם, היטל הבצורת ומחירי המים העולים, הדיור שלא באמת נבלם, כל אלה הובילו לזחילה איטית כלפי מעלה של ציפיות האינפלציה הן של חזאי המאקרו והן אלה הנגזרות משוק ההון, ועליית הציפיות תומכות בהשקעות באפיק הצמוד.

מבולבלים? צודקים. המגמה באמת לא ברורה. סביר להניח שבטווח הבינוני הריבית אכן תעלה והאינפלציה כנראה גם תעלה יחד איתה, רק שלא ברור כמה ומתי. לא בטוח שזה באמת משנה על פני זמן. פזרו וחלקו את השקעותיכם על פי תשואות מעניינות, כי אין באמת הבדל גדול אם התיק שלכם מורכב מ-40% צמוד למדד ו- 60% שקלי או להפך. תבחרו אג"ח עם תשואה טובה, תבחנו הנפקות חדשות של אג"ח ואל תתרגשו מהתנודתיות של הטווח הקצר.

העיתונים הכלכליים של סוף השבוע הציגו אוסף מרהיב של כל אלה שצריכים להתחרט או לבקש סליחה על מעשיהם בשנה החולפת. הדמויות הן אותן דמויות, החטאים כבר נעשו והכפרה במרבית המקרים תבוא על חשבונם של המשקיעים הפרטיים שזה אנחנו, משקי הבית. המשבר העמוק היה ברובו בשנה העברית הקודמת, שנת תשס"ח, שבטח תיזכר כשנה שכללה בתוכה את אחד המשברים הכלכליים העמוקים והיסודיים ביותר שידע העולם הכלכלי. שנת תשס"ט החלה בגילוי עוצמתו של המשבר והקפו הרחב אבל בהמשכה זרמה והתגלגלה להתאוששות פיננסית עם עליות שערים חדות שכמעט ומחקו כל זכר למשבר. אז למי ששכח ולמי שלא רוצה לזכור, הנה אוסף קצר של החטאים הפיננסים, חטאי תאוות הבצע ורדיפת הממון שבאו לידי ביטוי בשנה העברית החולפת.  

שנת תשס"ט נפתחה עם גילויים שערורייתיים שנולדו עוד משאריות שנת תשס"ח, השנה העברית שחלפה לה, שנת הגאות של 2007, בה הנדל"ן בארה"ב עלה ותפח, הבנקאים האמריקאים פיזרו הלוואות לרכישת אותן דירות במחירי בועה, בלי לבדוק יכולות פיננסיות של הלווה ובלי הון עצמי. החטאים של בנקאי ההשקעות, שהמציאו מכשירים מתוחכמים, שמכרו סיכון וקנו סיכון ומינפו השקעות בלי לבדוק וגזרו בונוסים שמנים ומשכורות מדושנות. הניהול הכושל ותאוות הבצע של בכירי הבנקאים ובנקאי ההשקעות העולמיים, שהובילו להתמוטטותו של בית ההשקעות הענק "ליהמן ברדרס" שגרר אחריו עוד נפילות ענק והתרסקות של המוסדות הפיננסים הגדולים והידועים בעולם.

לא נשכח גם את חטאיהם של כל אותם נוכלים פיננסים, שבראשם עומד מיידוף, שניצלו את מעמדם הרם ואת תמימותם של המשקיעים וגנבו והונו ורימו ולקחו בהקפי ענק. מולם עומד יציב ובולט חטאם של התמימים, אותם אלו שהשקיעו אצל מיידוף ודומיו, שהתפתו לרווחים הגבוהים ולתשואות המרהיבות ולא בדקו וחקרו מספיק.

ולקראת סופה של תשס"ט, אחרי העליות הנאות בשווקים הפיננסים, הן במניות והן באגרות החוב ובעיקר באלו הקונצרניות, אנו שבים ונזכרים בחטאים המקומיים, שרובם כבר קרו בימי הגאות והיום אנחנו מגלים את תוצאותיהם. חטאי הטייקונים והקונצרנים הגדולים, שניצלו הזדמנות והנפיקו אגרות חוב בהקפי ענק, הרבה מעבר ליכולת ההחזר ולא בהכרח לפי הצורך, ואחר כך שרפו וביזבזו את הכסף בלי לחשוב על מועדי הפרעון. ועם האוכל בא התאבון וכך נולד החטא של המשקיעים המקומיים, פרטיים ומוסדיים, שנלחמו אחד עם השני בקרבות עזים רק כדי להשיג נתח מהסחורה החמה, ובמלחמתם הצליחו לעזור לצמצם עוד יותר את עלויות האשראי של החברות המנפיקות ולגרום להן לרצות ולהנפיק עוד ועוד.

וממש לסיום התגלה לנו חטאם של ליאורה מרידור וחברי הועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב, שחשבו שהם יודעים יותר מחברי ועדת ההשקעות שלהם והחליטו למכור בניגוד להמלצות וגרמו לנזקים ענקיים. ואליהם מצטרפים כל אותם משקי הבית, המשקיעים המהירים שלא שאלו את המלצות חברי ועדות ההשקעה שלהם, ומכרו נכסים ופדו קופות גמל ושינו מסלולי השקעה בתחילת שנת תשס"ט ומעשיהם אלו הפסידו את כל העליות שהיו במהלכה של השנה והנציחו את ההפסדים של השנה שקדמה לה.

יום הכיפורים הוא זמן להרהורי חרטה וסליחה בעיקר עם יקירנו וחברנו ופחות הרהורי חרטה פיננסים. אבל אחר כך, כשהימים הנוראים יחלפו להם, שימו את הרשימה הקצרה הזו במקום שבו תוכלו לשלוף אותה מדי פעם ולהיזכר בחטאים שכבר חלפו ואולי אפילו להצליח לגלות מבעוד מועד את החטאים שעוד יגיעו.

רגע לפני פרוש השנה החדשה אני שולחת ברכה לכל קוראי הנאמנים:

שתהיה לכם שנה טבולה בדבש

שתתחילו בחיוך כל יום חדש

שתהיו הראש ולא הזנב

בכל רגע, כאן ועכשיו.

מי ייתן והשנה הבאה עלינו לטובה

תהיה מוצלחת ופורחת, שנה של צמיחה

שכל האין יהפוך ליש

שכל חלום יתממש.

שנה טובה, שנה מוצלחת

שנת בריאות, שגשוג ונחת

בתקופה בה מגמת הריבית במשק היא בכיוון של עליה, המכשירים המתאימים להשקעות השיקליות הם אלו שמנגנון הריבית שלהם משתנה. בהמשך לפניות והתענינות של כמה מקוראי הנאמנים, החלטתי להקדיש מאמר קצר לנושא, אז הנה חמישה דברים שצריך לדעת על מכשירי השקעה לעידן של ריבית עולה:

1. בעבר יכולנו לבחור רק מתוך מלאי הסדרות הממשלתיות תחת השם גילון. אחר כך החליטה הממשלה להנפיק את אותם גילונים תחת השם ממשלתית משתנה (ראו מאמר הסטורי שלי בנושא הגילונים). בשם זה הנפיקה הממשלה את הסידרה 817, שהפכה להיות אחת הסדרות הפופולאריות והסחירות הן בקרב המשקיעים המוסדיים והן בקרב המשקיעים הפרטיים.

2. לאחרונה הצטרפו אל מאגר אגרות החוב בריבית המשתנה מספר רב של סדרות קונצרניות שמתבססות על אג"ח ממשלתי 817, ומספקות לציבור מרווח ריבית מעבר לריבית המשתנה בסידרה הממשלתית 817. במאמר הקודם שלי שאל אותי יניב רחימי שאלה מה דעתי על אגרות חוב אלו ולאור העניין בנושא החלטתי להרחיב את תשובתי ולהפיצה לכל קוראי הנאמנים. קודם כל ולמען הגילוי הנאות, אציין כי לבנק ירושלים יש שתי סדרות חדשות כאלה, שהונפקו בחודש האחרון, סידרה ו' וסידרה ז'. סדרות אג"ח קונצרניות נוספות שיש להן את אותו מנגנון ריבית משתנה על בסיס 817 הממשלתי הן של שטראוס (שלה יש את הבכורה), פועלים, פז, פטרוכימיים ועוד.  

3. מה מציעות סדרות קונצרניות אלו: מנגנון הריבית הוא כמו זה של הממשלתית 817 כלומר על בסיס תשואת המק"מ לשנה, מתעדכן כל רבעון. בנוסף לכך ישנה תוספת לריבית הנקראת "מרווח", ומרווח זה ניקבע בעת ההנפקה של אגרות החוב במסגרת מכרז. לאחר ההנפקה המרווח הופך להיות תוספת קבועה לריבית המשתנה. מבולבלים? אולי קצת, אבל בוא וניקח לדוגמא את אגרת החוב האחרונה שהונפקה על ידי בנק ירושלים, סידרה ז' שהונפקה ביום חמישי האחרון והחלה להסחר ביום שני. בהנפקה נקבע מרווח של 0.95% והמשמעות של מרווח זה היא שהמשקיע מקבל 0.95% מעבר לריבית הממשלתית המשתנה בסידרה 817. כאשר משקיע רוכש את איגרת החוב ירושלים סדרה ז' במחיר 100, התשואה השנתית שלו תהיה כ- 2.82%, כשהיא מורכבת מתשואה של  1.87% שזו תשואת הממשלתית 817 ועוד המרווח של 0.95% של סידרה ז'.

4. מתי המרווח הקבוע בכל זאת משתנה? המרווח לא באמת משתנה אבל התשואה השנתית משתנה כאשר מחיר אגרת החוב עולה, מעבר למחיר 100 שבו היא הונפקה, כמו בכל מנגנוני התשואה של אגרות החוב ,ישנה ירידה בתשואה השנתית (קנינו היום במחיר 101 משהו ששוה 100 בסוף התקופה).

5. סיכוני המנפיק וגובה המרווח מעל איגרת החוב הממשלתית: כתוצאה מהטרנד של השקעה באגרות חוב עם ריבית משתנה ישנה נהירה של ציבור המשקיעים הפרטיים הן באופן ישיר והן באמצעות קרנות הנאמנות וביקושי יתר אלו יוצרים עליה במחירי אגרות החוב וכתוצה מכך ירידה בתשואות אגרות החוב. יוצא שאותן אג"ח קונצרניות בריבית משתנה נסחרות במרווחים נמוכים מעל האג"ח הממשלתית הדומה (817 למשל), ואילו בסדרות אחרות של אותן חברות עצמן, שבהן יש הצמדה למדד עם ריבית קבועה או שיקלי בריבית קבועה, המרווח מעל הממשלתי גבוה יותר כי הן "לא באופנה". כלומר, אותן אג"ח בריבית משתנה נסחרות ביוקר בגלל הטרנד, והמרווח שלהן בתשואה לא משקף את הסיכון הגלום בחברה המנפיקה בהשוואה לממשלה.

כמו שכולנו כבר למדנו ויודעים, לא צריך לאמץ באופן מוחלט כל אופנה אבל מנגד, זה שמשהו אופנתי לא הופך אותו לפסול. צריך לדעת להתאים את קו האופנה העכשוי למבנה הגוף האישי, לטעמים ולהעדפות הספציפיות שלנו. ושוב, אני חוזרת על המנטרה שלי שכמו בכל השקעה טובה, צריך לבחון כל אג"ח וכל מנפיק ולראות את הכדאיות הכלכלית, את הפוטנציאל הגלום אל מול הסיכון ואל מול האלטרנטיבות. בשורה התחתונה, אופנה וטרנד זה לא בהכרח מילת גנאי, לדעתי בטווח הקצר ישנן הזדמנויות באג"ח הקונצרניות בריבית משתנה ושווה לבדוק.

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר הודיע כי הוא מעלה את הריבית המוניטרית ב-25 נקודות בסיס (רבע אחוז בלשון העם). בהעלת הריבית היה אלמנט קל של הפתעה, על משקל "בוא נראה אם יהיה לו אומץ" אבל השווקים הפיננסים היו כבר ערוכים לעליה זו. העלאת הריבית הנוכחית ואולי אפילו עוד כמה העלאות שבדרך מגולמות כבר בעקומי התשואות של אגרות החוב וראינו את תהליך ההתאמה לעולם ריבית גבוה יותר מתרחש בשוק אגרות החוב כבר לאחר פרסום מדד המחירים של חודש יולי. העלאה זו נדרשה לשוק ההון על מנת לחזק את תהליכי השינוי שארעו בשבועיים האחרונים ובכל זאת, למרות שהכל היה ידוע מראש, מורגשת עליה קלה במפלס הלחץ לקראת הבאות שבאה לידי ביטוי בהססנות.

הדרמה הגדולה סביב עצם העלאת הריבית נראת בעיני קצת מוגזמת. גם עם ריבית מוניטארית של 0.75% אנחנו עדין בסביבת ריביות נמוכה ועם ריבית ריאלית שלילית של 1.5% ברף התחתון של הציפיות. מעבר לכך, בצדדים המעשיים של הריבית אין הרבה משמעות לגובה הריבית המוניטארית מלבד אולי השפעתה הישירה על ריבית הפריים, כי הרי התשואות באגרות החוב ובמק"מ כבר גילמו עליית ריבית ובמגזר הלא סחיר גולמה עליה זו באמצעות מרווחי הריבית על הפיקדונות או על האשראי.

בהודעה של בנק ישראל לא היה מידע יוצא דופן, הודעתו הייתה ניטראלית, הנגיד ממשיך לבחון בדקדקנות את המהלכים בשוק ההון ובעיקר את הציפיות הנגזרות ממנו, הן בנושא של העלאות הריבית הצפויות והן בנושא הציפיות האינפלציוניות. העלאת ריבית מחזקת את תחושת היציאה מהמיתון לכיוון של צמיחה כשהנגיד חוזר ואומר ש"קביעת הריבית ברמה נמוכה של 0.75% ממשיכה את המדיניות המוניטארית המרחיבה".  

במילים אחרות העלאה זו מסמנת את תחילת הדרך לכיוון מעלה של הריבית וזה אולי מה שמעלה קצת את הדופק של המשקיעים. אז מה עושים? הנכסים הפופולארים ביותר בחודש האחרון הם אלה של הריבית המשתנה. הנכס הממשלתי הוא  סידרה 817 (שפעם עוד נקראה גילון) שעל בסיסה הונפקו לאחרונה סדרות אג"ח קונצרניות שמספקות תשואה רבעונית משתנה לפי תשואת 817 בתוספת מרווח שונה לכל אג"ח קונצרני.

בנוסף לאגרות החוב עם הריבית המשתנה לדעתי חשוב לשמור על אחוז גבוה בנכסים צמודים למדד. למרות הירידה בציפיות האינפלציוניות בעיקבות תחילת תהליך עליית הריבית אני ממשיכה לראות עדיפות בהשקעה באגרות חוב צמודות למדד והמבחר המגוון שיש באגרות החוב הקונצרניות יכול להתאים לטעמו של כל משקיע. אני לא מוצאת טעם בהשקעה באגרות חוב מסוג שחר במח"מ הבינוני עד הארוך, לאור הסיכון הגלום בהם. בשחר הקצר יש פחות סיכון ועכשיו גם אפילו קצת יותר תשואה אבל לא משהו מלהיב במיוחד.

שוק המניות ממש לא מתרגש מהעלאת הריבית ומדד ת"א 25 ממשיך להיות עסוק בשבירת מחסום ה- 1,000 נקודות. שוק זה כבר הוכיח שלא משנה מה קורה, בסופו של דבר השקעה במניות מניבה את התשואה הגבוהה ביותר. צריך לחכות להזדמנות נוחה ולהשקיע את אותם 20% או 30% מתיק ההשקעות במניות מובילות.

בשורה התחתונה אני מציעה להמשיך עם רכיב צמוד גבוה בתיק, לחפש הזדמנויות באג"ח הקונצרני אם כי עכשיו גם בממשלתי יש הזדמנויות אחרי הירידות. בצד השיקלי יש את הממשלתית 817 וכמובן את כל אותן אג"ח קונצרניות שמספקות מנגנון ריבית על בסיס 817.  

אוכל זה נושא שתמיד מעניין אותי ולאחרונה עברתי מאיסוף של מתכונים לחיפוש של מאמרים בנושא תזונה בריאה ונכונה. נראה לי שזה יכול להיות קצת יותר שימושי לאחת כמוני שלא באמת אופה ומעט מאוד מבשלת. במסגרת שיטוטי באינטרנט נתקלתי במאמר מעניין של אוסנת הראל על יתרונות הפטרוזיליה ותרומתה הבריאותית. מתברר שפטרוזיליה היא פצצת בריאות ויש בה סגולות ריפוי למחלות לב וכליות, כלי הדם, בעיות עיכול ובעיות גינקולוגיות. אז הנה לכם פרוט על קסם הפטרוזיליה, רק חשוב לשים לב שכדי ליהנות מכל היתרונות, צריך לאכול פטרוזיליה טרייה, ואז היא הופכת להיות מולטי ויטמין-מינרל טבעי בעל תכונות קסם.

מתברר שהפטרוזיליה, שקיימת כבר מעל ל-2000 שנה, שימשה כתרופה הרבה לפני ששימשה כתוספת מעשירת טעם למזון. היוונים הקדמונים יחסו לה יכולות בתחום הבריאות וכמחזקת ספורטאים. עם הזמן גילו במטבחים הים תיכוניים את תרומתה של הפטרוזיליה בהעשרת טעמם של המאכלים. משם לאורך ההיסטוריה, שימשה הפטרוזיליה כמזון, תבלין וכתרופה ושרדה בהצלחה עד למטבח המודרני. ההשתלבות הייתה כל כך דומיננטית וכך כך טבעית, שהעלייה בצריכתה עומדת בפני עצמה וללא קשר לייחוס הרפואי. לפטרוזיליה שימושים נוספים גם מחוץ למטבח בשמנים הנמצאים בגרעין הירק משתמשים ליצור ריח ניחוח בבשמים, בסבונים או בקרמים. דווקא בעולם המערבי, המייחס חשיבות רבה למזון הבריא, בעיקר במסעדות הגורמה, הפטרוזיליה משמשת בעיקר כקישוט הצלחת, בנפרדת מהמזון המוגש, ונזרקת לצד כשאוכלים את המנה.

מה יש בפטרוזיליה: הפרופיל התזונתי של הפטרוזיליה מורכב ממגוון רחב של ויטמינים, מינרלים, ושמנים חיוניים כאשר את כל הטוב הזה הגוף שלנו מסוגל לקלוט ולספוג באופן יעיל ואפקטיבי. במנה של בערך 30 גרם פטרוזיליה, יש רק 10 קלוריות, אבל יש עוד שפע של אוצרות טבע כמו: יותר מ- 75% מהדרישה היומית של ויטמינים C ו-A וחומצה פולית, מדהים אבל יש גם מעל 50% מהדרישה היומית של ברזל וגם מעל 25% מהדרישה היומית של אשלגן, סידן, סיבים תזונתיים, מגנזיום, ויטמין E ומנגן.

על פי נתוני משרד החקלאות האמריקני ( USDA ) בכוס פטרוזיליה יש יותר בטא קרוטן (ויטמין A ) מאשר בגזר גדול, פי שניים ויטמין C מאשר בתפוז, יותר סידן מאשר בכוס חלב ופי עשרים ברזל מאשר במנת אכילה של כבד. בנוסף למגוון הויטמינים והמינרלים המרשים, הפטרוזיליה עמוסה בשמנים חיוניים והם אלו שמקנים לה את רוב הסגולות הרפואיות אמיתיות.

הנה ריכוז של היתרונות הבריאותיים של שלל הוויטמינים והמינרלים הנמצאים בפטרוזיליה: ויטמין A (בטא קרוטן): התורם לשיפור ראיית לילה ועור בריא. קומפלקס ויטמין B : שימוש חמצן וחומצות אמינו ושיקום תאי הגוף ושחרור אנרגיה מהתאים ויטמין C : לתחזוקת המערכת החיסונית. ויטמין E : להגנה על התאים מפני התבלות הבאה עם הגיל. ויטמין K : לוויסות סמיכות הדם וניקוי וסינתזה של חלבון הכבד. ברזל: ליצור המוגלובין הנדרש לאנרגיה. מנגן: עוזר לספיגת ויטמין C , מייצר את הורמוני המין. אשלגן: נדרש לגדילה, בניית שרירים ומערכת העצבים. אבץ: מחזק את המערכת החיסונית ומונע אקנה. סידן: לחיזוק העצמות, השיניים והשער. סיבים וכלורופיל: מטהרים, מונעים זיהום בקטריאלי ומגבירים את תגובת המערכת החיסונית.

פטרוזיליה בשרות הרפואה, כך תעזור לכם הפטרוזיליה: הורדת לחץ דם וההסתברות למחלות לב, ניקוי כל הדם והקלה על נפיחות ורידים, מצמצמת נזקי סיגריות ואוכל מעושן. מקטינה את ההסתברות למחלות הסרטן ובעיקר סרטן הראות, מסייעת לבעיות עיכול, מונעת היווצרות אבנים בכליות, טובה לריפוי מחלות של צינור הנשימה, מורידה את הסיכון לדלקת במפרקים הנובעת מתהליך ההזדקנות, מסייעת במקרים של דלקות אוזניים ועוד ניסים ונפלאות רבים.

אפילו אם רק חלק מהתכונות והיתרונות האלה באמת קיימים, אני השתכנעתי וגם אין כאן מה להפסיד כי כמויות יתר לא מזיקות. ענף מגדלי הפטרוזיליה לא מבין מה קרה כי לאחרונה חל גידול רב בביקוש לאור הרכישות האישיות שלי מהאוצר הירוק הזה. כל משפחתי לומדת לאהוב את הירוק הירוק הזה ולא חשוב מה הטעם. הפטרוזיליה הטריה עלתה על השולחן שלנו בגדול! והיא משתלבת באוכל באופן קבוע, ובעיקר בטחינה ובסלט ירקות.

כל הפסימיסטים שבינינו, כל אותם חוזי השחורות ומנבאי ההתמוטטויות, בולעים את הכובע ולא מאמינים. שוק המניות אמר את דברו ואנו חיים בעידן של מניות או לא להיות. אחת הבדיחות שרצה היום בברנז'ה היא שכדי להגן על תיק של 90% אגרות חוב ממשלתיות צריך להחזיק 10% במניות. אסטרטגיית התיק הסולידי 90:10 קיבלה את המשמעות ההפוכה שלה בחודש האחרון כשאותם 10% מניות היוו את העוגן הבטוח של תיק ההשקעות, ייצרו ללקוחות את התשואה העודפת וכיסו על ההפסדים שנוצרו מהאחזקות ה"ספקולטיביות" של  90% אגרות חוב ממשלתיות.

עודפי הנזילות הרבים של הציבור מניעים אותו לכיוון השקעות סחירות בבורסה וכל אלה שברבעון האחרון של שנת 2008 אמרו שהם לא יחזרו לבורסה לעולם הצטרפו לתנועת המעבר לאגרות החוב הקונצרניות ולמניות. הגירסה שלי לכל הנושא היא שאסור ללכת נגד השוק. גם מי שחושב שהעליות במניות הן מוגזמות, שאין הצדקה כלכלית מאחורי העליות ושהמשבר עוד איתנו ונזקיו עוד צפויים להתבטא בדוחות הכספיים הבאים, כדאי שישים לב כי השוק אמר את דברו! העליות במניות ממשיכות לכל אורך הדרך ומי שלא שם, לא קיים, לא מרוויח.

הריבית הנמוכה או ליתר דיוק הריבית האפסית על הפיקדונות השיקליים שולחת גם את החוסכים השמרנים ביותר אל הבורסה ולדעתי בצדק רב. אני כמובן לא משווה השקעה בפיקדון שיקלי להשקעה במניות אבל כמו שכבר כתבתי לא פעם בעבר, אני לא רואה סיבה להשקיע כיום בפיקדון בבנק, כאשר הריבית המוצעת גם ללקוחות הנבחרים ביותר גובלת באפס, ומנגד איגרות החוב של אותו בנק נסחרות בתשואות חיוביות נאות גם אחרי שמנכים את עמלות הפעילות בניירות ערך. אז נכון שזה לא בדיוק אותו דבר אבל ההבדלים כיום הולכים ומצטמצמים ובמקביל הולכת וגדלה תנועת המשקיעים מהפיקדון לאגרות החוב, החל מהממשלתיות ועד אגרות החוב הקונצרניות. הנועזים מבין המשקיעים, שלא סגרו פיקדון בבנק ולא קנו את איגרות החוב של אותו בנק אלא קנו, שומו שמיים, את המניה של אותו בנק, הצליחו לייצר לעצמם תשואה חיובית של כ- 70% בשלושה חודשים, כן כן, לא טעיתי, 70% עלה  מדד הבנקים בחודשים מרץ, אפריל ומאי.

ואם אנחנו מדברים על מניות, הרי שכאן מתנהל אותו מאבק ישן נושן בין אפקט הפחד לבין תאוות הבצע. הציבור קונה מניות כי אין לו משהו אחר לקנות והוא רוצה להרוויח הרבה ועכשיו. אני לא מתכוונת רק לגברת כהן מחדרה אלא גם למשקיעים המתוחכמים, המוסדיים. שמעתי לא מעט מנהלי השקעות בקופות גמל ובקרנות נאמנות שקונים מניות ללא קשר לניתוחים הכלכליים שלהם אלא כדי לא לייצר תשואת חסר בנכסים אותם הם מנהלים. בנתיים הם פעלו נכון כי שוק המניות המשיך במגמתו החיובית בארץ ובעולם.

היום כל מימוש בשוקי המניות הופך להזדמנות קניה. ירידה של כמה אחוזים מייצרת הזדמנות כניסה למניות לכל אותם אלה שיושבים על הגדר ואוכלים את הלב על ההתלבטות, הפחד וההיסוסים שהיו להם לאורך התקופה האחרונה, שהובילו לצמצום הרכיב המנייתי בתיק. תיקי ההשקעות של אלה שפחות היססו ייצרו לבעליהם תשואה דו סיפרתית נאה ומכובדת מתחילת השנה.

מה התובנות שלנו מכל הנושא? שלא תסיקו מכך שאני שולחת את כולכם לקנות מניות, ממש לא וגם לא אגרות חוב קונצרניות. בעלי לב חלש ועצבים רופפים לא יכולים להשקיע בבורסה, לפחות לא באופן ישיר ועצמאי. אבל, אני חושבת שחמשת החודשים הראשונים של שנת 2009 לימדו אותנו המון ובין היתר למדנו נכון המשפט "לעולם לא להגיד לעולם לא". אין דבר כזה להחרים את ההשקעות בבורסה בכלל או באפיק פיננסי מסוים בפרט בעקבות המשברים והירידות. תנסו לנטרל את הרגשות כמה שיותר.

ולפחדנים שבנינו, אני חוזרת להמלצה שנתתי כאן בעבר וגם היום, כשאני מסתכלת אחורה חמישה חודשים ורואה את מגמת העליות הרציפות אני ממשיכה להמליץ על כך: הרווחתם שלושה, ארבעה או חמישה אחוזים אחרי עמלות בהשקעה במניה או באגרת חוב מסוימת, תמכרו ותממשו רווחים. מקסימום תקנו את אותו נכס פיננסי אחר כך שוב. רווחים צריך לממש ולקחת הביתה.    

מה יותר מפחיד: האיום האיראני או שפעת החזירים? שרק לא ינשוף עלינו חזיר איראני. ברקע של שפעת החזירים, הריבית שנשארה ללא שינוי, האינפלציה שפתאום שוב בשטח, התקציב החדש, הקרבות על הקיצוצים, ההכרה בהוצאות על מטפלת, הדירקטוריון של בנק הפועלים וההתערבות המאוחרת כן או לא של פישר, הויכוח המרכזי על שולחנות הדיונים הפיננסים בין המשקיעים השונים דן בשאלה האם המשבר הפיננסי הגדול שהתחיל בשפעת חזירי הסאב פריים אכן נמצא כבר מאחורינו. הפרשנויות שניתנות לנתונים המאקרו כלכליים בעולם מאוד מבלבלות, קרן המטבע חוזה עתיד שחור לכלכלת ארה"ב לעומת ראשי ה- G7 שכבר רואים עתיד ורוד ואופטימי וטוענים שהרע ביותר כבר מאחורנו. האם אפשר בכלל לעשות סדר באוסף הנתונים המבלבלים האלו? בואו ננסה.

תחזיות הצמיחה של קרן המטבע שליליות מאוד: לטענתם בשנת 2009 יתכווץ התוצר העולמי ב- 1.3%, האמריקאי יתכווץ ב- 2.8% והישראלי יתכווץ ב- 1.7%. לגבי שנת 2010 טוענים ב- IMF (קרן המטבע) שהעולם יצמח ב- 1.9% בלבד, ארה"ב תישאר ללא שינוי וישראל תצמח רק ב- 0.3%. תחזיות ה- G7 הרבה יותר אופטימיות ובעיקר בהתיחסותן לשנת 2010, שנמצאת כמעט מעבר לפינה.

עד כאן התאוריה. בואו נבחן את ההתנהגות בשטח. שוקי המניות העולמיים בחרו ככל הנראה לאמץ את התחזיות הורודות יותר והפגינו עליות שערים אגרסיביות במיוחד בעולם בכלל ובארץ בפרט. מנקודת השפל של סוף פברואר עלה השוק האמריקאי בכ- 30% בממוצע ובסטאטיסטיקה של ביצועים מתחילת השנה אנו רואים את מדד הנאסד"ק בעליה של 9%. בשוק המקומי שלנו אנחנו הישראלים ידועים כאגרסיבים יותר בתגובותינו ובעיקר בעניין של עליות. כולם פוחדים שהם יפספסו את המומנטום וקונים מהר את הנכסים הכי ספקולטיבים שאפשר, גם את כל הכפולים והמשולשים, בלי לבזבז זמן על ניתוח ההצדקות הכלכליות לקניה. אולי הם צודקים כי אם נסתכל על הנתונים, הרי שמניות ת"א 75 עלו בכ- 60% מנקודת השפל בעוד שמניות ת"א 25 עלו "רק" ב- 20%. הנה עוד כמה נתונים בשביל הסטאטיסטיקה המאוד מעניינת: מתחילת השנה עלה מדד ת"א 25 ב- 24%, מדד ת"א 75 עלה בכמעט 67%, מדד התל-טק 15 עלה ב- 40%, מדד הנדל"ן עלה ב- 32% ואפילו מדד הבנקים החבוט עלה ב- 25%.

בשוק אגרות החוב התמונה דומה, ואנו רואים עליות חדות יותר באגרות החוב המסוכנות שאינן מדורגות. מרמות השפל של נובמבר 2008 ניתן לראות עליה של כ- 20% במדד התל-בונד 20 לעומת עליות של קרוב ל- 70% באגרות חוב לא מדורגות בסיכון גבוה. מתחילת השנה עלה מדד התל-בונד 20 ב- 10% בעוד מדד התל-בונד 40, שמכיל אג"ח מדורגות ברמות סיכון משתנות עלה ב- 25%.

הפערים בביצועים של נכסים מסוכנים מאוד לכאלה שפחות מסוכנים או בין מניות גדולות למניות קטנות הם לרוב הסממן הטכני של יציאה ממשברים. כשהמניות הקטנות עולות הרבה יותר מהמניות הגדולות זו דוגמא לתפנית חיובית בשווקים. העליה הרציפה במדדי המניות ואגרות החוב יכולה להצביע על תהליך בו הבורסה מקדימה את השינויים הריאלים הצפויים בכלכלות העולמיות והמקומית שלנו ביניהן, כך שנדמה כאילו המימשל האמריקאי ואיתו ראשי ה- G7 אכן צודקים בטענתם שהרע כבר מאחורנו והדרך החוצה מסומנת וברורה.

בשורה התחתונה אף אחד ובטח לא אני יודע האם המשבר מאחורנו. אני חושבת שבאופן כללי מצבנו היום הרבה יותר טוב ממצבנו בתקופה הראשונה של המשבר. השווקים מפגינים חוזק, הזמן עושה את שלו, החברות מתייעלות, הממשלות מתערבות והמשקיעים חכמים יותר. אבל אי אפשר לדעת אם כל הרע מאחורנו. אישית אני חוששת מהריצה המהירה של השווקים הפיננסים. אולי כדאי לעצור, לקחת אויר, לנוח קצת לפני הפריצה קדימה. תנו לכלכלה הזדמנות לבוא לידי ביטוי ריאלי. תנו הזדמנות להתיצבות. ממשו רווחים ואל תיתפתו להיות חזירים.